החלטה בתיק ת"א 16119-07-10

לפני בקשה לעיכוב הליכים.  

1.         המבקש והמשיב הינם רופאים, החברים בהסתדרות הרפואית בישראל. המשיב הגיש תביעה בסך 500,000 ש"ח כנגד המבקש בעילה של לשון הרע, שבסיסה, לפי כתב התביעה, בטענות שהועלו במכתב שהעביר המבקש לחברי וועדת הברור בהסתדרות הרפואית וליועציה המשפטיים בו נטען כלפי המשיב כי הוא מטעה את הציבור בהציגו את עצמו כדוקטור למדעים ( PHD ) נוסף על תארו כרופא ( MD ), בעוד שכביכול אין הוא מחזיק בתואר זה .

2.         המבקש ביקש כי בית המשפט יפעיל סמכותו ויעכב ההליכים על מנת שיידונו טענותיו של המשיב לפני בית הדין הפנימי של ההסתדרות הרפואית בישראל, בשל תניית הבוררות לפי סעיפים 231- 233 לתקנון ההסתדרות.

3.         לטענת המבקש, עילת התביעה היא המכתב שכתב בתוקף תפקידו כיו"ר הלשכה לאתיקה של הר"י, ובהעדר יריבות אישית בינו לבין המשיב, חלה תניית הבוררות לפי ס' 231.1 לתקנונה. התקנון, המסדיר בין היתר,  סכסוכים בין חברי הר"י לבינה או לבין מוסדותיה , מהווה חוזה המחייב את כל חברי האגודה (ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח', פ"ד מה(4) 529).

4.          עוד הוסיף המבקש וטען כי בעבר כבר ניסה המשיב להעלות את טענותיו בבית המשפט (ה"פ (י-ם) 7383/08 בש"א 4601/08), אך האחרון דחה את הטענות והורה על עיכוב ההליכים.

5.         המשיב טען כי יש לדחות הבקשה. לגרסתו, ההחלטה שהעבירה את תביעתו בירושלים לבוררות איננה מהווה מעשה בי-דין שכן סעיף הבוררות אינו חל על תביעות לשון הרע. לעמדתו, אף הודיעו ב"כ הר"י בעבר לבית המשפט כי בתביעת לשון הרע לא יגישו בקשה לעיכוב הליכים והדבר קיבל תוקף של פסק דין והפך להלכה מחייבת (ה"פ (ת"א) 1173/00 ההסתדרות הרפואית נ' יוסף ברנר (טרם פורסם) להלן " עניין ברנר").

6.         לשיטת המשיב, ההחלטה שניתנה בירושלים ושעליה מסתמך המבקש - העבירה לבוררות סכסוך שלא נתבע בו סעד כספי. בענייננו-  עוסקת התביעה בסכסוך אישי שאין לו זיקה למקצוע הרפואה והסעד המבוקש בה הינו כספי. לטענתו אין להר"י סמכות לדון בה. 

7.         עוד נטען כי דרישת סף להעברה לבוררות אינה מתקיימת שכן אין נכונות מצד הבורר לקיים הליך בוררות והוא אינו מצהיר על כך. יתר על כן, היועצים המשפטיים של הר"י כבר גילו את דעתם ומעורבותם החד צדדית לטובת המבקש, לאחר שדחו את תלונותיו הקודמות של המשיב ולא העבירון לבוררות. 

8.         עוד טען המשיב כי הכלל הוא שאין לעכב הדיון בתובענה בשל קיומו של ס' בוררות כשקיומו של ס' זה מוטל בספק (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט, 301) וכי בע"א 286/83 קמא נ' ליפסקי, פ"ד לז(4), 245, נפסק: "... אין בית המשפט יכול להגיע לידי החלטה לעכב את ההליכים, בלי שיש לפניו ראיה כלשהי להוכחת הסכם הבוררות, כשזה שנוי במחלוקת ".

9.         תשובת המבקש כי ב"כ הר"י מעולם לא הודיעו לבית המשפט כי בתביעות לשון הרע, לא יגישו בקשה לעיכוב הליכים. זאת ועוד, נסיבות המקרה בעניין ברנר היו שונות כיוון ששם הוגשה תביעת לשון הרע בגין דברים שנאמרו בתכנית טלוויזיה, בעוד שכאן הוצאת לשון הרע, המוכחשת, נעשתה בחדרי חדרים ובתכתובת מקצועית. בעניין ברנר סברו ב"כ הר"י כי אין זה ראוי כי בירור הסכסוך יעשה בטריבונל פנימי, לנוכח כמות הצופים שצפו בנאמר באותה תכנית.

10.       עוד השיב המבקש כי בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי על המשיב, בהיותו כפוף לתקנון, חלה חובה מוחלטת להביא תביעותיו לפני הטריבונלים הפנימיים בארגון אליו משתייך. החברות בהר"י הינה וולונטרית, וכל עוד לא הפסיק המשיב את חברותו בה, אין הוא רשאי לבחור לעצמו את הפורום הנוח לו.

11.       דיון

בס' 5 לחוק הבוררות, תשכ "ח-1968 נקבע:
" (א)   הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
(ב)   בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.
(ג)   בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

ס' 231 לתקנון ההסתדרות הרפואית קובע: " בית הדין של הר"י מוסמך לדון:

...

231.2 בסכסוכים או בהאשמות בעלי אופי אישי מצד חבר הר"י נגד עמיתו, ובתנאי שהסכסוכים הללו עומדים בזיקה למקצוע הרפואה, ושני הצדדים מתחייבים מראש לציית להחלטות בית הדין".